פסק-דין בתיק ע"א 8759/03

1.        לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת י. הכט) בו נדחתה תביעת המערערת לבטל הסדר חוב שהושג בינה לבין המשיב, הבנק הבינלאומי הראשון (להלן - הבנק). עיקר טענתה של המערערת כנגד הסדר החוב התמקדה בטענה כי פעולות חיוב בחשבונה על ידי הבנק ולקיחת הלוואות מהבנק, לרבות חתימתה על משכנתא על  דירה להבטחת אשראי שקבלה מהבנק, נעשו בניגוד לרצונה, תחת כפייה ואילוץ, או בהעדר הבנה של מהות הפעולה אותה נתבקשה לאשר, ולפיכך פעולות אלה בטלות. מכאן, שאין היא חייבת לבנק את הסכומים הנטענים על ידו.

2.        המערערת נישאה לבן זוגה סמי שם טוב. ב-1980 התגרשו בני הזוג זה מזו אך המשיכו להתגורר תחת אותה קורת גג לאורך השנים, והקשר ביניהם לא נותק. ביום 29.11.93 פתחה המערערת חשבון בבנק וב-31.12.93 לקחה הלוואה מהבנק בסך 450,000 ש"ח. החזר ההלוואה הובטח במשכנתא לזכות הבנק. כשנה לאחר מכן ב-1.1.95 לקחה הלוואה נוספת מהבנק בסך 450,000 ש"ח וביום 21.12.95 בוצעה מחשבונה העברת סכום של 170,000 ש"ח לחשבון בן זוגה סמי שם טוב. בפברואר 1996 הגיש הבנק בקשה למימוש המשכנתא ובעקבותיה ניתן צו נגד המערערת לפינוייה מהדירה. בתחילת שנת 1997 חתמה המערערת עם הבנק על הסדר חוב. במקביל לכך נחתם הסדר חוב גם עם בן זוגה שם טוב. בעקבות הסכם זה פנתה המערערת לבית המשפט בתובענה לבטל את הסדר החוב עם הבנק בטענות של אילוץ, כפיה ועושק כלפיה מצד הבנק ומצד שם טוב. היא טענה, בין היתר, כי ההלוואה הראשונה בוצעה ללא הסכמתה בכתב וכי העברת הכספים בסך 170,000 ש"ח מחשבונה לחשבון שם טוב נעשתה ללא אישורה.

3.        בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה של המערערת. הוא קבע, לאחר שמיעת ראיות, כי לא הוכחו יסודות של כפייה ועושק בביצוע הפעולות הכספיות השונות אליהן התייחסה תביעתה. כן נפסק כי עד להגשת התובענה לא העלתה המערערת בפני מאן דהו טענה של אילוץ או כפייה למרות שהיו בידיה הזדמנויות רבות לעשות כן אילו היה בכך ממש. בית המשפט קבע על סמך הראיות שהובאו בפניו כי  המערערת הבינה את משמעות חתימתה על המשכנתא לאחר שהדבר הוסבר לה בידי עורך דינה. כן נדחתה טענתה כי העברות הכספים מחשבונה בוצעו ללא אישורה, ונפסק כי לא הוכחו עושק, כפיה או אילוץ מצד הבנק או שם טוב כלפי המערערת ביחס להסדר החוב.

4.        טענות המערערת בערעור חוזרות על עיקרי טיעוניה בערכאה הדיונית. היא טוענת כי הבנק פעל בחשבונה שלא כדין, ללא ידיעתה וללא הסכמתה. טענות הבנק בתשובה הן בעיקרן, כי הערעור נסב על ממצאים עובדתיים שנקבעו בידי הערכאה הדיונית, שאין מקום לפתוח את הדיון בהם בערכאת הערעור. הוא מציין כי העסקאות הכספיות נשוא המחלוקת נבעו ממערכת יחסים כספית ששם טוב ביצע עם המערערת לאורך שנים, בן היתר באמצעות נטילת הלוואות בחשבון המערערת וכנגד שעבוד נכסיה לטובת הבנק. המערערת היתה מיוצגת הן בהסדר החוב והן בחתימת המשכנתא על ידי עורכי דין אשר טפלו בעניינה, וטענותיה בדבר אי הבנה או אילוץ וכפייה נטולות יסוד.

5.        דין הערעור להידחות. טענותיה של המערערת הם בבחינת נסיון להתמודד עם חוב גדול שצברה כלפי הבנק, אשר נצמח עקב מערכת יחסיה הזוגית והעיסקית עם בן זוגה. המערערת נהגה אולי בחוסר זהירות מספקת כאשר הסכימה לקחת הלוואות ולהזרים כספים לחשבונו של בן זוגה, עמו חיה חיי שיתוף חרף גירושיהם. אולם על יסוד קביעות הערכאה הדיונית, בהן אין אנו מתכוונים להתערב, אין בסיס לטענה כי נפל פגם בתוקפן של העסקאות הכספיות עקב פגם ברצון, הטעייה, או אילוץ וכפייה. העסקאות היו תקינות ותקפות, ולמרבית הצער, על המערערת לפרוע כיום את התחייבויותיה כלפי הבנק, וטענות ההגנה שהעלתה לא יוכלו לשמש לה עוגן ומקור הצלה.

6.        ניסינו את כוחנו להביא את הצדדים לידי הסדר לפנים משורת הדין אשר יאפשר לבנק, מצד אחד, לממש את השעבודים על נכסי מקרקעין של המערערת שהוא מחזיק בידו, לצורך פרעון חובה של המערערת כלפיו, בד בבד עם הבטחת סידור חלוף נאות עבורה לאחר מימוש בית מגוריה במסגרת המשכנתא. לצערנו, הסדר זה לא נסתייע עובר לסיום הדיון בפנינו. אנו מקווים כי גם עם הינתן פסק דין זה הדוחה את הערעור, ישכילו הצדדים למצוא פתרון מעשי אשר יספק, מצד אחד, את אינטרס הבנק בפרעון החוב ומצד שני יבטיח למערערת קורת גג במסגרת סידור חלוף לאחר מכירת בנין המגורים בו היא מתגוררת במסגרת הליכי מימוש המשכנתא.

7.        הערעור נדחה. המערערת תשלם לבנק את הוצאות הערעור בסך כולל  15,000 ש"ח.

           ניתן היום, י"א בכסלו תשס"ה (24.11.04).

ש ו פ ט ת                                       ש ו פ ט                                     ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: